<h1>רבינו ירוחם נט"ז ח"ה</h1>
<h2>דף לז.</h2>
אסקריטין הוא לחם עשוי כצפיחית דתרגומו איסקריטו' הסופגנים הוא לחם העשוי כספוג העשוי רקיקין שתרגום ורקיקין אספוגנין והדובשנים פירושו מטוגנין בדבש וחלת המסורת שהוא חלו' של בעלי בתים שחולטים אותו במחבת שתרגום מחבת מסרית כל אלו מיני פת ויש מהם שהיו מיבשים בחמה ומהם שהיו מטגנים באלפס אין מברכין עליהן המוצי' וכן המעיסה ר"ל שנתן קמח על גבי מים רותחים או הלעיטה כלומר שנתן מים רותחים על גבי קמח ודוקא כל אלו שלא חזר לאפותן בתנור אבל חזר לאפותן בתנור מברך על כל אלו שכתבתי המוצי'. ומעשה אלפס אם הרתיח ולבסוף הדביק באלפס מברכין עליו המוציא לכ"ע אבל הדביק ולבסוף הרתיח מחלוקת ר"ל ורבי יוחנן ר"ל אמר שאין מברכין עליהן המוציא ורבי יוחנן אמר שמברכין עליהן המוציא כך פשוט בפסחים ובחלה וכן בכמה דוכתי, יש שפסקו כר"ל דסוגיא דשמעתי' כוותיה וכן פסק ר"ח ויש שפוסקין כרבי יוחנן וכן פסק רי"ף ושאלתות דרב אחאי פ"צ. וכתב ר"י דהא דמחייב רבי יוחנן דוק' כשאפאו באלפס בלא משקין דומיא דתנור אבל אם בשלו במים (במים) או טגנו בשמן מודה רבי יוחנן דפטור וכן מוכח בחלה. ועוד פרת"ם דכל דבר שבלילתו עבה כלומר כשבוללו במים עם קמח עושה אותו עב כ"ע מודו דחייב בחלה ואפילו סופו לטגנו בשמן או לבשלו במים ומחלוקת רבי יוחנן ור"ל הוא בדבר שבלילתו רכה שאינו עבה וכן הדין בחלת המסרת שכתבתי שאין מברכין עליו המוציא כשלא חזר לאפותו בתנו' שאם היתה בלילתו עבה שמברכין עליו המוצי' אפי' לא חזר ואפאו בתנור ודוקא שיהא עליה תוריתא דנהמא פירוש תואר לחם שאם לא היה עליה מראית לחם כגון איסרא והוא אלטריאה בלע' אפילו בלילתו עבה אין מברכין עליהן המוציא אף על פי שנתחייבה העיסה בחלה ע"כ. ורבינו שמשון חולק עליו וכתב שאפילו בלילתו עבה אם בשלה או טגנה אין מברכין עליה המוציא ואפילו נתחייבה העיסה בחלה ואפילו שיש עלי' תוריתא דנהמא דלא דמי ברכת המוציא לחלה דחלה בתר גלגול העיסה אזלינן אבל ברכת המוציא הכל הולך אחר שעת אפיה. וההיא דאמרי' בברכות דהאוכל מנחות מברך המוציא לא מיירי במנחת מרחשת ומחבת כמו שפרת"ם אלא במנחת מאפה תנור או אפי' במנחת מרחשת ומחבת דכיון שהשמן היה מועט אין דינו כמבושל אלא כמו אפוי והוא כאפוי באלפס בלא (מתקין) [משקין] כמו שכתבתי וכן פי' הרמב"ן. ולפר"ת הא דאמרינן בחלה עיסה תחלתה סופגנים וסופה סופגנין פטורה מן החלה תחלתה עיסה וסופה סופגנין או תחלתה סופגנין וסופה עיסה חייבת ה"ה לענין המוציא אם בלילתה עבה אבל לפי' רבי שמשון והרמב"ן אין הולכין בהמוציא אלא אחר שעת אפיה ולעולם אם סופ' סופגנין אין מברכין עליה המוציא ואם סופה עיסה כלומר שנאפת ולא בבישול במים ולא בטגון מברכין עליה המוציא וכן נראה עיקר. והר"מ היה נוהג כשהיה אוכל שום לחם מטוגן או מבושל ונתחייב מתחלה בחלה כמו שכתבתי בדין חלה וכמו אלטריאה שאופ' מן העיסה בתנור מעט קודם בישול שנתחייבה כל העיסה בחלה ולפר"ת יהיה חייב לברך עליה המוציא כי לפי דברי רבינו שמשון והר"ם במז"ל אין מברכין עליה המוציא כיון שלסוף בשלו או טגנו וכדי להוציא עצמו מזה הספק לא היה מברך עליו המוצי' וגם לא היה אוכלו בלא המוציא אלא היו מביאין לו לחם אח' והיה מברך עליו המוציא ואחר כך היה אוכלו. ובכל מקום שכתבתי באלו המקומות שאין מברכין עליו המוציא מברכין עליו בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחד מעין שלשה. ומחלוקת הפוסקים שכתבתי לענין חלה בנתיב כ"א ח"ב.
<h2>דף קג:</h2>
דברים הבאים בתוך הסעוד' מחמת הסעוד' אין טעוני' ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם שהפ' פוטרם כלו' לפניהם פוטר המוציא ולאחריה' ברכת המזון. ודברים הבאי' בתו' הסעודה שלא מחמת הסעודה טעונין ברכה לפניהם שאין המוציא פוטרם ואין טעונין ברכה לאחריהם שברכת המזון פוטרת'. ודברים הבאים לאחר הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם כך פשוט. ועתה אפרשם על הסדר. דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה פרש"י כגון בשר ופירות וכל דבר שהביאו ללפת בהן את הפת משו' דהוי להו טפלה אבל אם לא הביאן ללפת בהן הפת אפילו שדר' ללפת בו לפעמים כיון שעתה לא באו לכך מיקרו שלא מחמת הסעודה ומברכין לפניהם ולא לאחריהם כאשר אפרש, והתוספות וה"ג כתבו דכל דבר שדרכו ללפת בו את הפת ולקבוע סעודה עליהם לאכל בהן הפת כגון בשר ודגים ויין ודייסא אפילו שאכלן עתה בתוך הסעודה בלא פת ברכת הפת וברכת המזון פוטרם, וכל משקים הבאים בתוך סעודה מחמת סעוד' חשיבי לפי שאין אדם רגיל לאכל בלא שתיה וחשיבי כעקר הסעודה חוץ מן היין הואיל וגורם ברכה לעצמו טעון ברכ' לפניו אבל לא לאחריו ביין שבתוך סעודה ולפי זה הפירוש ירקי ובוציני אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם אם הביאן בתוך הסעודה אפילו לא אכל בהן פת. ודברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמ' הסעוד' טעוני' ברכה לפניהם ולא לאחריהם פרש"י כגון דייסא כרוב ותרדין שאינן לפתן והן למזון ולשבוע דלא טפלה נינהו ואינן בכלל לחם וטעונים ברכה לפניהם וכן פירש בה"ג, אבל התוספו' פירשו כי דייסא וחביצה שהן מאכלים של קמח מיקרו מחמת הסעודה שהוא עיקר הסעודה ואין טעונים ברכ' לא לפניה' ולא לאחריהם שהמוציא וברכת המזון פוטרם וכן פירש בערוך. ודברי' הבאים לאחר הסעודה טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם פרש"י כגון פירות תמרים ורמונים ושאר מיני מגדים והם דברים הרגילים לבא אחר הסעודה אפילו הביאן תוך הסעודה שלא מחמת לפתן טעונים ברכ' לפניהם דלאו טפלה נינהו ואין ברכת המזון פוטרתן לאחריהם דלאו מזון נינהו וכן פירש בה"ג. ועוד כתב דלא דמו לחביצה ודייסא דנפטרין בברכת המזון משו' דהוו מזון אבל אלו אינם מזון ואין ברכת המזון פוטרתן. וי"מ שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה כגון תאנים וענבים וכל מיני פירות, ומיקרו שלא מחמת הסעודה לפי שאינם כבשר ודגים ומיני מלוחים שרגילים לבא לעקר הסעודה וטעונים ברכה לפניהם שברכת המוציא אינה פוטרתן דלא מעקר סעודה הם, ולא לאחריהם דברכת המזון פוטרת כל מה שאכלו. ואלו המפרשים פירשו דברים הבאים לאחר סעודה כמו שפירשוהו התוספות למעלה בין באים מחמת הסעודה בין שלא מחמת הסעודה אם הביאן לאחר הסעודה קודם ברכת המזון שהיו רגילים אחר גמר סעודה כשמשכו ידיהם מן הפת לקבוע עצמם לאכל פירות ופרפראות ולשתות יין וזהו יין שלפני המזון פוטר יין שלאחר המזון וכן בפרפרת שלפני המזון פוטר שלאח' המזון כלומר לאחר סלוק המזון וקודם ברכת המזון ואלו טעונים לפניה' ולאחריהם ברכה וזה הדין אינו מצוי בידינו שאין מושכין את ידיהם מן הפת עד ברכת המזון, ודין פרפרת אכתוב למטה בדין המוציא. ואם אוכל בתחלת סעודתו פת ופירות וקודם שיאכל פת אבל מהפירות בלא פת יש שנסתפקו אם יברך עליהן ואמ' שיברך לפניהם ולא לאחריהם. כבר כתבתי למעלה כי פת פוטר כל מיני משקין חוץ מן היין ומים י"א שפת פוטרם וי"א שאינו פוטרם וכן כתב בה"ג וה"ר יונה ומברך על המים ואינו עקר והרוצה להסתלק מן הספק קודם נטילת ידים ישב במקום סעודתו ויברך על המים על דעת לשתות בתוך הסעודה מאחר שבתוך הסעודה הוא ספק. לחמניות יש מפ' אובלידש ויש מפ' ניבלש והן עשויות מקמח ודקות מאד ואם אוכלן שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונים ברכה לפניה' ולאחריה', ובענין המוציא אכתוב דין ברכתן של לחמניות.
